פסק-דין בתיק על"ח 4199-05-13

1.         בפני ביה"ד ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה מיום 8.4.13 באשר לסירוב שנרשם למערער על הפנייתו לעבודה ביום 20.8.13.

2.         המערער הופנה לעבודה במקצועו למסגריית מסלטי ניסים לתפקיד של מסגר איש טכני בשעות 7.00 עד 17.00 חמישה ימים בשבוע במקום העבודה בפתח-תקוה. המערער מתגורר בישוב אלעד.

            על גבי טופס ההפניה נרשם כי התובע אינו מתאים לעבודה ובטופס ההפניה שהוגש לתיק ביה"ד, ולא צורף לוועדה יש חתימה שאינה ברורה והודעה כי המערער אינו מתאים.

            לא רשום המועד בו פנה המערער למעסיק או כל פרט אחר.

3.         בוועדת הערר טען המערער כי הוא רשום לאבטלה וכי נשלח לעבודה במסגריה ובראיון נדרש ממנו בתוקף להגיע בשעה 07:00 לפתח תקוה . מאחר והוא מתבסס על תחבורה ציבורית והתפילה מתקיימת בשעה שיוצא האוטובוס אמר למעסיק כי אינו יכול להגיע.

            הוועדה החליטה כי העורר נשלח לעבודה בפ"ת ,מקום אליו הוא יכול להגיע באוטובוס בשעה בה היה אמור להתחיל לעבוד בשעה 07:00 .לאור זאת שהמערער טען כי עליו להתפלל בשעה שיוצא האוטובוס ,דין הערר להידחות ורישום הסירוב ישאר בעינו.

4.         בכתב הערעור ובדיון טען המערער כי בוועדה לא נכח אדם שמבין בתפילות ושהוא מקפיד על תפילות במניין ולכן הדרישה להתפלל במקום העבודה אינה דרישה של ממש. המערער אף טען כי העבודה היא עבודה קשה והוא גם לומד כך שהוא מגיע ב- 24:00 וצריך לקום מוקדם בבוקר וזה מסוכן שהוא יעבוד בעבודה מסוכנת ובנהיגה לאור השעה המוקדמת שהוא נדרש לעבוד.

5.         המשיב טען בכתב התשובה וכן בפני ביה"ד כי הסיבה לסירוב היא שהתובע לא היה מוכן להתחיל לעבוד בשעה שבע מפאת רצונו להתפלל בבוקר במניין ועל כך קבע ביה"ד הארצי במספר פסקי דין כי אין חולק שיש זכות לאדם להתפלל לבוראו ואף אין חולק כי מקום העבודה צריך לאפשר לו זמן להתפלל אך אין זו עילה שלא להסכים לקבל עבודה מאחר ונדרש ממנו להתייצב בשעה שבע לעבודה.

            המשיב טען כי מאחר והמערער היה זה שסרב להתחיל לעבוד בשעה שהתבקש אזי נרשם לו סירוב כדין ויש לדחות את הערעור.

6.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לרבות המסמכים שהוגשו לתיק, דין הערעור להידחות.

            שעת העבודה בה נדרש המערער להתייצב, השעה 7.00 הינה שעה סבירה בהחלט ,ואין בכך שהמערער אדם דתי המתפלל מדי בוקר להקשות או להפריע להתחיל את העבודה בשעה שהתבקש להגיע.

            המערער רשאי  ויכול היה להתפלל בטרם יציאתו עם האוטובוס של השעה 6:20.

            זאת ועוד, דרישתו של המערער להתפלל במניין ולכן אינו יכול להתחיל את שעת עבודתו בשעה שבע היא החלטה אישית אשר עשויה להביא למצב שיירשם לו סירוב כדין.

            על דורש עבודה להביע נכונות לבצע כל עבודה נכונה בכל שעה הגיונית ולמלא אחר דרישות העבודה ותנאי העבודה. אין דורש עבודה יכול לקבל החלטה אם לקבל הצעת עבודה, או לשלול אותה רק בשל העובדה כי השעה אינה מתאימה לו וברצונו להתפלל במניין.

            עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות עבודתו, וזמן התפילה נקבע במקום העבודה בהתאם לצרכי העבודה ואילוציה ובהתחשב בדרישות הדת.

            המסקנה המתבקשת מהפסיקה וכן מהעובדות שעלו בתיק זה היא כי על המערער היה לקבל את העבודה ועל המעביד הייתה מוטלת החובה לאפשר לו להתפלל במהלך היום בעבודה, לרבות בבוקר עם התייצבותו בעבודה במידה ולא הספיק להתפלל את תפילת הבוקר.

            לכן רישום הסירוב נעשה כדין, ואף החלטת הוועדה בדבר דחיית הערר ניתנה כדין ועל פי הפסיקה.

            סוף דבר

7.         הערעור נדחה ללא צו להוצאות.